תיקי עור לנשים מאיטליה עם תווית "תוצרת איטליה" הינו סמן של אומנות איכותית. מאז 1980 המונח משמש לציון התעשיות המסורתיות הנטועות במורשת איטליה. אופנה, אוכל, רהיטים ומכוניות. 'תוצרת איטליה' אם כן
הוא ללא ספק אחד המותגים המוכרים ביותר שיש, למרות שהוא לא שייך לחברה אחת. ועדיין, יש בעיות שורשיות עמוקות עם המונח. למרות שהתווית נהנית מהשפעה רבה על הצרכנים, המוצרים עדיין יכולים להיות ממוצא זר ומי שמייצר את המוצרים לא תמיד מקבל הכשרה ומשולם. אנו מאמינים בתמיכה בתעשיית העור האיטלקית המסורתית שכן היא מקיימת את הערך של אומנות אומנותית, טכניקות מסורתיות וייצור בר-קיימא ידידותי לסביבה. ככזה, הגיע הזמן להעריך מחדש את 'תוצרת איטליה' במקרה של אופנה. הבעיות עם 'תוצרת איטליה' אחת הבעיות העיקריות, עם השימוש בתווית 'תוצרת איטליה', היא שהחוקיות הרופפת של הגדרתו פירושה שאין תקן אחד לקיים. על פי כללי המקור של האיחוד האירופי, מדינת המקור למטרות תיוג היא המקום שבו מתבצע תהליך הייצור הסופי. ליתר דיוק, לפעמים, מוצר שמציין שהוא "מיוצר באיטליה" נלקח ממקום אחר. זה אומר שהיבטים שונים של תיק יד למשל הגיעו מכל רחבי העולם, עם ידית התיק ממדינה אחת, החומר לצדדים אחר. רק העובדה ששלבי ההרכבה האחרונים הם באיטליה נותנת לגיטימציה לטענה. לעתים קרובות חוסר השקיפות בתוך שרשרת האספקה גורם לכך שקשה, במיוחד לצרכן, לקבוע אם המוצר כולו נוצר באיטליה. בשיחה ב-2014, פטרישיה יורביץ' מנהלת רשת המקורות האחראים, ארגון הדוגל בשקיפות רבה יותר, הצהירה כי: "קשה מאוד להבין מה חברות עושות וכיצד מייצרים את המוצרים שלהן". פרקטיות כאלה הן ללא ספק מטעות את הצרכן וככאלה פוגעות בערכה של התווית 'תוצרת איטליה'. עם זה, הצרכנים צפויים לחקור יותר לעומק.
מעריכים שכיום יש 2,000 עד 4,000 עובדי בית לא סדירים בייצור תיקים. יש הטוענים שנוהג זה נובע מהלחץ המוגבר מהגלובליזציה ומהתחרות הגוברת בכל רמות השוק. מדובר בבעיה מובהקת הפוגעת באומנות האומנותית הפועלת בסתירה מוחלטת לתווית 'תוצרת איטליה'; תווית שאמורה לחזק את מורשת העיצוב והייצור של תיקי עור מאיטליה. מאז שנות ה-90 קיימת גם אי נוחות בנוגע לשכיחות הייצור ההמוני הסיני המבוסס באיטליה. לפראטו, עיר חמישה עשר מייל צפונית-מערבית לפירנצה, יש היסטוריה ארוכה הקשורה לטקסטיל שראשיתה במאה ה-12. אולם בשנות ה-90 היא הפכה למוקד הייצור ההמוני וההגירה הסינית. לפי ה"ניו יורקר", עובדים אלו נודעו כעובדי וונג'ואו מכיוון שבתחילה כמעט כולם הגיעו מוונג'ואו, עיר נמל דרומית לשנגחאי. הם ייבאו בד סיני זול וייצרו אופנה מהירה. פריטי הלבוש הללו, שנמכרו בקצה התחתון של השוק, היו עדיין 'תוצרת איטליה'. בפראטו ישנם כ-4,000 מפעלי בגדים בניהול סיני. מפעלי בגדים בניהול סיני כאלה יכלו אז "לנצל את הרצוי של המותג 'תוצרת איטליה' בדרכים חדשות". אפשר לטעון שההתבססות בטוסקנה אפשרה הפצה חיובית של ידע בנוגע לשיטות האומנותיות המושרשות בתרבות האיטלקית. עם זאת, בשנת 2007, ערוץ ממלכתי איטלקי שידר סרט תיעודי תקיף שהוקיע עד כמה מוצרי 'תוצרת איטליה' היו יקרים בפועל. זה הדגיש כוח עבודה זול ותנאים גרועים. סדרה של חקירות נוספות גילתה כי סחורת יוקרה הופקה גם על ידי מפעלים באיטליה שבהם כוח העבודה המהגרים הסיני סבל מתנאי עבודה גרועים. כתוצאה מכך, הן בקצה הגבוה והן בקצה הנמוך של השוק, התווית 'תוצרת איטליה' לא הייתה כפי שהיא לצרכנים. התווית הזו שמרמזת לאומנות איטלקית אמיתית נוצלה כדי להציג מצג שווא של מוצרים שלמעשה, לכאורה, הופקו על ידי מהגרים סינים בתנאים גרועים. אפשר רק לקוות שבמהלך העשור האחרון נעשו שיפורים אבל עם הכתבה החושפת של הניו יורק טיימס והגלובליזציה הגוברת זה לא ברור.
הוויכוח "תוצרת איטליה" הוא, אם כן, מורכב. התווית היא דרך פשוטה לזהות איכות, אומנות ועיצוב בשוק ובכל זאת, קשה לקבוע את המשמעות האמיתית שלה. זה נובע לעתים קרובות מרשתות אספקה עכורות שאינן תומכות במורשת האיטלקית או בעובדי התעשיות. עם זאת, ישנו גיוון בין המציאויות השונות הקיימות באיטליה. אנו גאים לומר שאנו מגלמים עיצוב בריטי נצחי תוך תמיכה בייצור איטלקי מסורתי. , אנו שואפים לשמש כתרופה נגד תעשיית האופנה המהירה כסמל לאמנות איטלקית משובחת. זה מבטיח קיימות בכל שלב של ייצור מהעור איתו אנו עובדים, . עם תעשיית העור האיטלקית מתקופת ימי הביניים, עושר הידע באזור זה הוא בעל ערך רב. פשוט, זה מיומנות, הבנה ואומנות. זה בתורו תורם לעובדה שמוצרים המיוצרים בצורה זו בנויים להחזיק מעמד לכל החיים. התיקים שלנו למשל, עוצבו כך שיחזיקו מעמד קריירה שלמה, עם הערבות שלנו ל-24 חודשים שיקוף כנה של הביצוע של האומנים שלנו. אנו תומכים במורשת היצירה של איטליה על ידי העסקת אומנים שמבינים שיטות ייצור מסורתיות ומבטיחים איכות. זה מה שמאפשר צרכנות בריאה ובת קיימא. יש מערכת כללים שבתי בורסקאי חייבים לציית להם. המשמעותית שבהן היא דחיית השימוש בכימיקלים. עור שזוף ירקות בעל סימן מסחרי זה אינו מכיל חומרים רעילים המזיקים לאדם כגון צבעי אזו, ניקל, פנטכלורופנו (PCP) או כרום VI. במקום זאת, העור מטופל בטאנינים טבעיים המופקים מקליפת העץ. זה משמעותי לא רק מכיוון שאין שימוש בכימיקלים מזיקים, אלא גם מכיוון שהוא מייצר עור עם אורך חיים. בשל הכבוד של התהליך לאופי העור, כל אחד מהמוצרים שלנו רק ישתפר עם הגיל שכן העור עצמו מפתח פטינה ייחודית לאורך זמן. יתרה מכך, לעור שזוף ירקות יש מאפיינים כימיים-ביולוגיים מה שאומר שניתן להשליך את החפץ בקלות בתום חייו הארוכים. יתרה מכך, רבים מהחומרים המשמשים בתהליך השיזוף הם " ממוחזרים" כדי לממש את הפוטנציאל של כל מרכיב בתהליך. תעשיית העור של טוסקנה היא, אם כן, התגלמות האופן שבו תעשיות המורשת האיטלקיות מובילות את הדרך במונחים של קיימות, כאשר בעלי מלאכה נוקטים באותה שיטה טבעית שהייתה בשימוש במשך מאות שנים. ערכים כאלה צריכים להיות תחת התווית 'תוצרת איטליה'.